המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' שניידר

פסק דין

1.זהו ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) על החלטת ועדה רפואית לעררים שניתנה בעניינו של המשיב, מר ארנון שניידר (להלן – המשיב) שניתנה ביום 9.1.13 (להלן - הועדה) במסגרת ענף נפגעי עבודה, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2.המשיב נחבל במהלך עבודתו ביום 16.6.11 ונגרמו לו פגיעות בגב התחתון וברגל ימין שהוכרו כפגיעה בעבודה. הועדה מדרג ראשון קבעה כי בעקבות הפגיעה לא נותרה לנפגע נכות צמיתה המתבטאת באחוזים. על החלטה זו הגיש המשיב ערר, והוועדה שבמוקד הערעור כאן קיבלה את עררו וקבעה לו נכות בשיעור כולל של 19% החל מיום 1.7.12 (10% לפי פריט ליקוי 32(1)אI בשל פגיעה שורשית, ו- 10% לפי פריט ליקוי 37(7) א בגין הגבלה קלה בתנועות הגב המותני.

3.לטענת המוסד לנפגע "עבר עשיר" של כאבי גב תחתון, אלא שהוועדה לא התייחסה לרישומים הרפואיים מהמועדים שקדמו לפגיעה שהוכרה, ולא ניכתה מנכותו בגין מצב קודם, כפי שהיה עליה לעשות.

4.מנגד, טוען המשיב כי רישומים קודמים בדבר כאבי גב אין בהם כדי להצדיק ניכוי משיעור הנכות הכולל, וכי הממצאים שעל בסיסם קבעה הוועדה את הנכות נמצאו בנפגע רק לאחר הפגיעה.

5.עיון בפרוטוקול מעלה כי בישיבתה הראשונה של הועדה (מיום 14.10.12) ערכה הועדה בדיקה קלינית שהעלתה בין השאר קיומו של כאב והגבלות תנועה בתנועות הגב על רקע דיסקופטיה מותנית, הגבלה קלה בהטייה דורסאלית של כף הרגל הימנית. הוועדה עיינה בממצאי הדמייה ממועד מאוחר לפגיעה שהעלו כי המערער סובל מבקע דיסק מרכזי עם כליאה של חלק מהדיסקוס. לצורך בדיקת התלונה בדבר כף רגל שמוטה ביקשה הוועדה לעצור את הדיון ולהציג בפניה תוצאות בדיקת EMG.

בישיבה המסכמת (מיום 9.1.13) קבעה הוועדה כי ממצאי בדיקת ה- EMG מעלים "פגיעה שורשית L5-S1 מימין עם דנרבציה פעילה".

בעקבות ממצאים אלה בדבר הגבלה בתנועות הגב ופגיעה שורשית קבעה הוועדה אחוזי נכות כפי שפורט לעיל, ולאחר שעיינה בחוות-דעתו של ד"ר גורן מטעם המשיב.

6.אכן, כטענת המוסד, אין התייחסות בגוף פרוטוקול הוועדה למצבו של המערער קודם לפגיעה. בנימוקי הערעור לא הפנה המוסד לכל רישום ספציפי, אשר ניתן להסיק ממנו כי אכן מדובר ברישומים המחייבים התייחסותה המפורטת של הוועדה. במסגרת הדיון הוצג העתק מהתיק הרפואי הכללי של המשיב, אשר עמד בפני הוועדה ובו רישומים שונים מהשנים 2004 ו- 2006 בדבר תלונות על כאבי גב והגבלה בתנועות.

יתכן, כטענת המשיב, כי מדובר ברישומים שאין בהם כשלעצמם כדי להצדיק ניכוי בגין מצב קודם, בהתייחס לכך כי רק לאחר הפגיעה שהוכרה (במהלכה נפל המשיב מגובה רב) אובחנה הפגיעה הדיסקופטית אשר בגינה קבעה הוועדה את הנכות, אלא שהיה מקום שהוועדה עצמה תתייחס לרישומים אלה.

7.בהעדר התייחסות הוועדה לתיקו הרפואי של המשיב ולממצאים הרלוונטיים העולים ממנו, ומאחר ולא צוין כלל בפרוטוקול הוועדה כי התיק הרפואי עמד בפניה, לא ניתן לומר כי ניתנה החלטה ממצה ושלמה. פגם זה מצדיק את התערבותו של בית הדין.

8.לאור האמור – דין הערעור להתקבל. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב אשר תעיין בתיקו הרפואי של המערער ותקבע באופן מנומק אם יש בו כדי לשנות מקביעתה באשר לשיעור נכותו. המשיב יזומן להופיע בפני הוועדה ויהיה רשאי לטעון בפניה ולהציג לה מסמכים.

9.אין צו להוצאות.

10.לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ג, (21 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.